בכל בלוג, קבוצה בפייסבוק או אתר אינטרנט העוסקים בוויסקי, לפחות פעם בשבוע עולה השאלה “איזה ויסקי הייתם לוקחים אתכם לאי בודד”. בעיני זו שאלה מורכבת שעד היום, למרות שניסיתי, לא מצאתי תשובה ברורה וחד משמעית. איזה אי? מה מזג האוויר בו? כמה זמן אהיה על האי? האם יהיה בו קרח? איך אני יכול להחליט איזה ויסקי לקחת איתי בלי לקבל תשובות לכל השאלות הללו.
אבל לפני חודש, כאשר הגיע אלי גיליון 152 של מגזין הוויסקי החשוב בעולם – whisky magazine – אני חושב שמצאתי את התשובה…
בעמוד האחרון במגזין, נתבקש בחור בשם סם סימונס (Sam Simmons) לבחור חמישה מותגי ויסקי אותם ייקח לאי בודד. סם הוא איש ויסקי ותיק אשר בשמונה השנים האחרונות שימש כשגריר בלוויני ושופט בתחרויות החשובות בתעשייה. איש ויסקי מוערך בכל קנה מידה. אז כמובן שבין חמשת מותגי הוויסקי שבחר סם – היה בלוויני אחד (ובצדק) אבל מה שאותי הפתיע, שימח, וריגש יותר מכל הייתה הבחירה הראשונה שלו. ובכן, הוויסקי הראשון שסם היה לוקח אתו לאי בודד הוא לא אחר מאשר ג’וני ווקר בלאק לייבל.
מאז ומתמיד יש לי פינה חמה בלב לג’וני בלאק. לא משנה כמה סינגל מאלטים מדהימים אטעם – יש משהו בג’וני בלאק שנותן לך את התחושה של בית… ויסקי שמתאים לכל מצב רוח, ויסקי צנוע שלא עושה עניין גם אם ימזגו אותו סתם לכוס ויסקי רגילה… הוא לא דורש תיאורים מסובכים למרות שמדובר ביצירת פאר של ממש, ערבוב של עשרות ויסקים שונים שיחד יוצרים משקה נפלא. הוא תמיד יהיה שם בשבילך וזה בדיוק מה שאתה צריך על אי בודד – חבר.
אולי זה לא הוויסקי הטוב ביותר ששתיתי בחיי ובטוח שיש ויסקים רבים טובים ממנו, אבל לאי בודד הוא ללא ספק המתאים ביותר.
אז יש מצב עכשיו שכל חברי חובבי המאלטים ינתקו איתי קשר – אבל שטויות, במילא אין איך לתפוס אותי על אי בודד…