שלוש שנים התגוררתי באברדין שבסקוטלנד- עיר פועלים אפורה וגשומה. בבר בו עבדתי ביקרו אך רק סקוטים (תיירים כמעט ולא מגיעים לעיר הזאת – באמת שאין מה לחפש שם…) שהגיל הממוצע עמד על סביבות 80. למרות שלא הבנתי 90 אחוז ממה שאמרו – לפגוש סקוטים אמיתיים כאלו הייתה חוויה מדהימה. לא מעט סיפורים שמעתי בבר והרבה מאוד דברים למדתי שם. לקראת הגשם שיגיע ממש בקרוב הרשו לי לשתף אתכם בסיפור אחד קטן.
כמו בכל מקום בו שותים ויסקי עולה השאלה האם להוסיף או לא להוסיף מים (אגב בכל בר בסקוטלנד תמיד תמצאו על הבר קנקני מים לצורך העניין).

אחד הלקוחות החביבים עלי ביותר היה ג’ורג’ – סקוטי בן שבעים פלוס אשר היה בין הלקוחות הקבועים (שזה אגב אומר כל יום). ג’ורג’ תמיד הוסיף קצת מים לוויסקי למרות התנגדותם של חלק מחבריו הצעירים.
יום אחד כאשר הבר לא היה עמוס וג’ורג’ עדיין היה במצב לנהל שיחה, עזרתי אומץ (הוא היה קצת רגיש ועצבני בכל הנוגע למים בוויסקי שלו) ושאלתי אותו למה הוא מוסיף מים לוויסקי. ג’ורג’ הביט בי ושאל “יש לכם גשם בישראל – המדבר ממנו אתה מגיע ?” “בוודאי” עניתי לו. “ואתה מכיר את הריח באוויר אחרי שיורד הגשם הראשון ?” “ברור” השבתי “מי לא אוהב את הריח הנפלא הזה”. “ובכן” המשיך ג’ורג’ “שאתה מוסיף מים לוויסקי זה בדיוק כמו הגשם הראשון”
אז בקיצור כאשר תצאו מהבית אחרי הגשם הראשון שיגיע בקרוב – שאפו מלא חזה והוסיפו מים לוויסקי… תאמינו לג’ורג’